ע"פ 2022/11

תקציר

המדינה ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק משנת 2011 של גבר שביצע מספר עבירות מין בצעירה. האיש הורשע בכליאת שווא, מעשה סדום, ניסיון למעשה סדום, ניסיון אונס ומעשה מגונה בכוח. בית המשפט המחוזי גזר על המשיב 7 שנות מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי, קנס בסך 2,000 ₪ ופיצוי בסך 20,000 ₪ לנפגע. המדינה טענה כי העונש מקל מדי ואינו משקף את חומרת העבירות ואינו מהווה גורם מרתיע, וביקשה להחמיר בעונש. עם זאת, ערכאת הערעור החליטה שלא להתערב, למרות שהכירה בהקלה בעונש. הם נימקו החלטה זו בכך שהתייחסו למדיניות של התערבות רק במקרים חריגים של סטייה עונשית ברורה, שלא מצאו במקרה זה. בית המשפט הכיר בחומרת העבירות, בפגיעה שנגרמה לקורבן ובצורך להוקיע התנהגות כזו, אך לקח בחשבון גם גורמים מקלים כגון גילו הצעיר של המשיב והיעדר עבר פלילי. ככלל, בית המשפט הגיע למסקנה כי אף שהעונש יכול היה להיות חמור יותר, הוא לא חרג באופן משמעותי ממדיניות הענישה כדי להצדיק ערעור, ולכן דחה את ערעור המדינה.