פר"ק 20814-03-13

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא טיב מערכת היחסים בין ויזל ללב האגם ביחס לנכס, בין אם מדובר בשותפות ובין אם מדובר בעסקת הלוואה שבה ויזל מחליף את הבנק כלב ליבו של נושה האגם. אם תתקבל גרסת המבקשים, קרי עסקת הלוואה, על בית המשפט לבחון האם התקיימו התנאים שבהם ויזל רשאי לאכוף את השעבודים שניתנו לו. לב האגם גורס כי יש לדחות את הבקשה מטעמים מקדמיים ולגופו של עניין. השופט מציע ללב האגם שלא להתעקש על טיעונים מקדמיים ובמקום זאת להשאירם לבירור במהלך ההליך. לב האגם טוען כי ויזל נעדר מעמד לבקש אכיפה, שכן הנוהל אינו מתאים לאופן הגשת הבקשה למימוש איגרת חוב. טענות מקדמיות נוספות הן כי לא ניתן לאכוף את השעבודים וכי ויזל אינו החייב של לב הגם. ויזל והמשיבים טוענים כי ההתקשרות הייתה עסקת הלוואה שבה ויזל פרע את החוב לבנק וקיבל את הביטחונות של הבנק. מנגד, לב האגם טוען כי ההתקשרות הייתה עסקת שותפות ולא הלוואה. השופט מצדד במבקשים וקובע כי הסכם ההמחאה הוא חוזה תקף ולויזל הזכות לממש את השעבודים. כמו כן, השופטת בוחנת את טענת המבקשים כי לב האגם הפר את תנאי ההלוואה ומוצאת כי טענות המבקשים משכנעות. לפיכך, השופט פוסק לטובת המבקשים ומורה על אכיפת השעבודים שניתנו לווייזל. השופט קובע גם את מינוי כונס הנכסים הקבוע וסמכויותיו, וכן את הוצאות ההליך שישולמו על ידי לב הגם.