ת"א 62036-06-21

תקציר

בית המשפט מצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי רכבה נגנב, ולכן דחה את תביעתה לתגמולי ביטוח. התובעת דיווחה כי רכבה חנה בסמוך לביתה מספר שעות לפני שנגנב לכאורה, אך נתוני GPS הראו כי הרכב נסע בזמן זה. בעלה של התובעת, שהיה האחרון שראה את הרכב, בחר שלא להעיד, מה שעורר חשד. עוד התברר כי בעלה של התובעת מסר את מפתחות הרכב והקוד לצד שלישי, שהעביר את הרכב לשטחי הרשות הפלסטינית. פעולה זו הצביעה על כך שהשימוש ברכב אושר על ידי בעלה של התובעת, ולכן לא ניתן לראות בו גניבה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי גם אם הגניבה הוכחה, התובע לא הביא ראיות מספיקות לשווי הרכב, ולכן אינו יכול לתבוע תגמולי ביטוח בגין אובדנו. בפוליסה נקבע כי שווי הרכב ייקבע על סמך מחירון יצחק לוי והפרטים הספציפיים של הרכב, לרבות עברו, קילומטרים נסועתו ומצבו המכני; עם זאת, התובעת לא מסרה את מרבית המידע הזה. לבסוף, דחה בית המשפט את תביעתה של התובעת לפיצוי בגין רכב חלופי, שכן הדבר לא היה מכוסה בפוליסה שלה, והיא לא סיפקה ראיות מספיקות לעלויות כלשהן שנגרמו לה. מאחר שהתובעת לא הצליחה להוכיח אף אחת מטענותיה, פסק השופט לטובת חברת הביטוח הנתבעת והורה לתובעת לכסות את הוצאותיה המשפטיות של הנתבעת, בצירוף שכר טרחה בסך 18,000 ₪ לעורך דינה של הנתבעת.