עמ"נ 15390-12-17

תקציר

יו"ר ועדת הערר החליט שלא להאריך את המועד להגשת ערר על שומת היטל ההשבחה, והביא את המערערים לערער על החלטה זו. בית המשפט בחן את שתי הסוגיות העיקריות שהעלו הצדדים: עמידה במועדים הקבועים בחוק להגשת ערעור, המכונה גם סוגיית השיהוי, וגביית "מס אמיתי". אף שהמערערים לא עמדו במועדים הקבועים להגשת ערעור, מצא בית המשפט כי לא היה שיהוי אובייקטיבי שכן המשיב לא ייפגע משקילת הערעור המאוחר, והמערערים הסכימו לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בבחינת השומה. בנוסף, הדגיש בית המשפט את חשיבות גביית "מס אמת" כנדרש בחוק. מאחר שלא היה שיהוי אובייקטיבי ושמיעת הערעור לא תפגע במשיב, פסק בית המשפט לטובת המערערים. היא ביטלה את החלטת יו"ר ועדת הערר והאריכה את המועד להגשת ערר על סכום השומה ב-45 יום מהמועד הנוכחי. עם זאת, חויבו המערערים לשלם למשיב 15,000 ש"ח הוצאות ושכר טרחת עורך דין.