ת"א 17393-06-15

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת על הסכם הלוואה, התובע טוען כי נתן הלוואה לנתבע ותובע פירעון על בסיס שטר ביטחון חתום על ידי הנתבע. הנתבע מכחיש את הטענה וטוען כי השטר ניתן להבטחת הלוואה אחרת, שכבר נפרעה. בית המשפט מצדד בנתבע, וקובע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שניתנה הלוואה לנתבע. השופט פוסק לטובת הנתבע, דוחה את התביעה ומורה שלא להוציא הוצאות בשל התנהלות הצדדים. המפתח לפסק הדין הוא החלת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, המחייב חוזי הלוואה להיות בכתב. מאחר שהתובע לא המציא הסכם הלוואה בכתב, והנתבע ערער על ההלוואה, השופט מגיע למסקנה כי התובע לא עמד בתנאי הסף לתביעתו. יתר על כן, הראיות תומכות בגרסתו של הנאשם לאירועים, לפיה השטר היה בטוחה להלוואה אחרת שהוחזרה. השופטת מציינת את עיסוקו של התובע כמלווה חוץ בנקאי ומוצאת את עדויותיהם לא עקביות ולא משכנעות. בנוסף, הבטחתו הראשונית של התובע להחזיר את שטר המכר, אותה התנו בהמשך עסקיה, תומכת בטענת הנתבע.