ת"א 15503-04-11

תקציר

התובעת, צביה חבר, התקשרה בהסכם מכר מקרקעין עם הנתבעים, שמרית ואורן עוקבי, לרכישת ביתם. הנתבעים לא פינו את הנכס במועד הנקוב בהסכם. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעים לאכיפת ההסכם ותבעה שני סעדים עיקריים: (1) לאכוף את הסכם המכר ולקבל את הפיצוי המוסכם בסך 208,800 ₪; (2) מינוי כונס נכסים לביצוע ההסכם. בית המשפט קבע כי הסכם המכר תקף וניתן לאכיפה. היא מינתה את בא כוח התובעת, עו"ד ארנון כהן, ככונס נכסים לביצוע ההסכם והורתה לנתבעים לפנות את הנכס ולשלם לתובע פיצוי מוסכם בסך 161,200 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. הנתבעים טענו כי הוטעו על ידי עו"ד חבר, בנה של התובעת, לחתום על הסכם מכר מתוך מחשבה שמדובר בהסכם הלוואה. בית המשפט דחה את טענותיהם, בקובעו כי ההסכם ברור ומובן, וכי הנתבעים, בהיותם אנשים בוגרים ומבינים, אחראים לחתימתם. עוד טענו הנתבעים, כי הצעת אופציה מאוחרת יותר לרכישת קרקע באלעד, שמעולם לא מומשה, יחד עם רישום משכון על הקרקע, ביטלו את הסכם המכר. בית המשפט חלק על כך, וקבע כי התובעת לא הסכימה לביטול וכי רישום המשכון אינו מהווה קבלה של הצעת האופציה. כמו כן, בית המשפט מצא כי התנהלותו של עו"ד חבר לא הייתה ללא דופי. הוא רשם שעבוד על מקרקעי אלע"ד ללא ידיעת התובע ולא הסיר אותו למרות שידע שהנתבעים מתנגדים לו. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי פעולות אלה אינן מבטלות את הסכם המכר ודחה את הודעת הצד השלישי נגד עו"ד חבר. בסופו של דבר, בית המשפט הורה לנתבעים לקיים את הסכם המכר ולשלם לתובע את הסכומים הנקובים. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 7.5.2014.