תמ"ש 46025-09-20

תקציר

ניתוח משפטי זה מתמקד בבחינת בית המשפט את תקופת ההתיישנות, את מקורן של זכויות הקניין ואת זכאותו של המנוח להעביר זכויות אלה, על בסיס פסק הדין שניתן. **חוק ההתיישנות והעיכוב:** * **דחיית טענת הנתבע 1:** בית המשפט דחה את טענת הנתבע 1 בדבר חוק ההתיישנות והשיהוי. החלטה זו התבססה על פרשנות חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, והפסיקה. * **תחילת עילת התביעה:** בית המשפט יישם את סעיף 6 לחוק ההתיישנות, הקובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה עם קמת עילת התביעה. * **כלל הגילוי:** הופעל סעיף 8 לחוק ההתיישנות, המאפשר להתחיל את תקופת ההתיישנות כאשר התובע נודע לעובדות המהוות את עילת התביעה, ובלבד שעובדות אלה נעלמו שלא באשמתם ולא ניתן היה למנוע אותן. * **חריג לקרקע מוסדרת:** סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, צוין כחריג להתיישנות לתביעות הנוגעות לזכויות במקרקעין מוסדרים. * **הגדרת עילת תביעה:** בהסתמך על הפסיקה (פתאל, מוסקוביץ, הפועלים ליסינג בע"מ), הגדיר בית המשפט את עילת התביעה כמכלול העובדות המזכות את התובע בסעד ומאפשרות לו לבסס את טענתו. * **התמקדות בסמכות התובע להעמיד לדין:** בציטוט פפר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רעננה, הדגיש בית המשפט כי תקופת ההתיישנות מתחילה כאשר לתובע יש "סמכות תביעה". * **זהירות סעד קיצוני:** בית המשפט הדגיש כי דחיית תביעה בשל התיישנות היא סעד קיצוני שיש לנקוט בו בזהירות, שכן הוא פוגע בזכות הגישה לערכאות, זכות בעלת אופי חוקתי (יפרח נ' מפעלי תחבורה בע"מ). * **נטל ההוכחה:** בעקבות פרשת ריכטר והבקין, אישר בית המשפט כי על התובע (הנתבע 1 במקרה זה) מוטל הנטל להוכיח כי כל מרכיבי התביעה התיישנו. * **קביעה עובדתית של עילת התביעה:** בית המשפט מצא כי התובעים הוכיחו כי עילת התביעה קמה בשנת 2019, כאשר הזכויות נרשמו על שם הנתבעים, ונודע להם על עסקאות החליפין והמתנה. טענה זו נתמכה על ידי היותם של התובעים קטינים בעת העסקה הראשונית, הדרתם מהסכמים והליכים משפטיים מאוחרים יותר, ועדותו של הנתבע עצמו לגבי מתי נודע לתובעים על העסקאות. * **טענת הוויתור על זכויות נדחתה:** טענת הנתבע 1 כי התובעים ויתרו על זכויותיהם באמצעות מסמך ויתור נדחתה על סמך עדותו של הנתבע 2, אשר הצהיר כי לא כל החלקות נכללו בכתב הוויתור. * **קרקע לא מוסדרת לעומת קרקע מוסדרת:** בית המשפט שקל את שני התרחישים: אם הנדל"ן יוסדר, תקופת ההתיישנות של 25 שנה תימשך עד 2030. אם התביעה לא הוסדרה, התביעה שהוגשה ב-21 בספטמבר 2020, הייתה בתוך התקופה של 7 שנים מהעסקה מ-9 בדצמבר 2005. * **שיהוי וחוסר תום לב:** בית המשפט מצא כי התנהלותו של הנתבע 1 נועדה לעכב את ידיעת התובעים על הסכם המתנה והייתה נגועה בחוסר תום לב, שכן הוא המשיך במכירת זכויותיו תוך התעלמות מטענות התובעים. **מקור זכויות הקניין:** * **דחיית טענת הנתבע 1 לבעלות בלעדית:** בית המשפט דחה את טענת הנתבע 1 כי הקרקע הייתה בבעלותו הבלעדית של המנוח. * **סבא כבעלים המקורי:** עדותו של הנתבע 1 עצמו אישרה כי הנכס היה שייך במקור לסבו, מר ***, שנפטר לפני שהמנוח נישא. * **היעדר ראיות להעברה למנוח:** הנתבע 1 לא יכול היה לספק כל ראיה תיעודית או הסבר קוהרנטי לאופן העברת הזכויות למנוח, ורק ציין כי אמו (המנוחה) טוענת לבעלות. * **דחיית טענת הנדוניה:** חוזה הנישואין לא כלל את הרכוש שבמחלוקת, והנתבע 1 לא יכול היה לתמוך בטענתו כי הוא הובא כנדוניה. * **קבלת גרסת התובעים והנתבעים 2-3:** בית המשפט קיבל את הגרסה לפיה מקורן של זכויותיה של המנוחה בעיזבון אביה (הסב). הנתבעים 2 ו-3, שנהנו אף הם מהסכם המתנה, תמכו בטענות התובעים, והכירו בבעלותו המקורית של הסב ובחלקם המופחת בקרקע כתוצאה מכך. * **המשקל שניתן לעדות הנתבעים 2-3:** בית המשפט נתן משקל משמעותי לעדות הנתבעים 2 ו-3 מכיוון שלמרות שהיה להם אינטרס לקיים את הסכם המתנה, הם שינו את עמדתם לתמוך בתובעים לאחר שהבינו את מהות טענות התובעים. עדותם נמצאה אמינה וקוהרנטית. * **חזקת חלוקת ירושה:** בית המשפט החיל את החזקה כי עזבונו של הסב, לרבות המקרקעין, חולק ליורשיו על פי דין, לרבות המנוח. לפיכך, זכויותיה של המנוחה היוו רק חלק מעיזבונה, ולא בעלות מלאה. **זכאות הנפטר לזכויות העברה:** * **מיעוט התובעים בזמן החליפין:** בית המשפט ציין כי בעת עסקת ההחלפה של 1969, כל התובעים היו קטינים. * **תחולת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות:** הוחל סעיף 4 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, המחייב הסכמת בא כוחו של קטין להליכים משפטיים. * **אישור בית משפט לפעולות ספציפיות:** סעיף 20 לאותו חוק מחייב אישור בית משפט לפעולות ספציפיות של קטין, לרבות העברה או שעבוד של רכוש, או כל פעולה הטעונה רישום. * **היעדר אישור בית משפט:** לא הייתה מחלוקת כי לא התקבל אישור בית המשפט לעסקה, כלומר טובת הקטינים לא נבחנה. * **המנוח כנאמן:** לכל היותר, המנוח יכול היה להיחשב כנאמן עבור התובעים עד לבגרותם. * **טענת דחיית מסמך הוויתור:** נמצא כי מסמך הוויתור שנחתם בשנת 1984 אינו כולל את הרכוש שבמחלוקת, לפי עדותו של הנתבע 2. * **זכויות מוגבלות שהועברו בהסכם מתנה:** בהתחשב בחלקו המוגבל של המנוחה בעיזבון (17/240) ובהיעדר מסמכים אחרים, היא יכלה להעביר את זכויותיה בפועל, ולא את מלוא הזכויות במקרקעין, רק באמצעות הסכם המתנה. **חזקת הרישום:** * **ראיות חותכות לרישום:** סעיף 125(א) לחוק המקרקעין קובע כי הרישום בפנקסי המקרקעין המוסדרים מהווה ראיה מכרעת לתוכנו. * **התגברות על החזקה:** עם זאת, הפסיקה (חיים פיליפ נ' שלום רוזנברג) מאפשרת לסתור חזקה זו אם בית המשפט מוצא שהרישום אינו משקף נכונה את העובדות שנרשמו. * **ראיות כבדות משקל וחד משמעיות:** על מבקשים המבקשים לערער על הרישום להביא "ראיות כבדות משקל וחד משמעיות" (אהובה וינברג נ' נ. האפוטרופוס הכללי לנכסי נפקדים). * **הושגה סתירה של חזקה:** בית המשפט מצא כי התובעים הצליחו לסתור את חזקת הרישום, והוכיחו שהיא אינה משקפת נאמנה את מצב הזכויות, ובכך מצדיקה תיקון. לסיכום, בית המשפט קיבל את תביעת התובעים במלואה, והורה על תיקונים בטאבו כך שישקפו את חלקם החוקי של התובעים, וקבע כי תקופת ההתיישנות אינה מונעת את תביעתם, הנכס מקורו בעיזבון סבם, ולמנוח לא הייתה סמכות להעביר את מלוא הזכויות במקרקעין בשל מיעוט התובעים בעת העסקה והיעדר האישורים הנדרשים.