עפ"ת 16713-10-14

תקציר

הכרעת הדין הנדונה עניינה בערעור מאוחר על הרשעה פלילית וגזר דין. הנאשמים טענו כי ייצוגם בבית משפט קמא היה לקוי, שכן עורך דינם לא ניהל משא ומתן לעסקת טיעון טובה יותר. באופן ספציפי, הנאשם רצה עונש שניתן יהיה לרצות באמצעות עבודות שירות ולא מאסר. עם זאת, השופט מצא כי ייצוגו של עורך הדין לא היה אשם. על עורכי הדין לאזן בין החובה לייצג את לקוחותיהם ללא מורא לבין חובות אתיות כלפי עמיתים, ובמקרה זה מצא השופט לנכון שעורך הדין הקודם לא נהג אחרת. הנאשמים ידעו על עונש המאסר הצפוי להם למשך חודשיים, אך העלו את נושא הייצוג הלקוי רק ארבעה ימים לפני שהיו אמורים להתייצב. השופטת הפנתה למספר פסקי דין קודמים הנוגעים לטענות בדבר ייצוג לקוי, אשר קבעו כי יש לקבל טענות כאלה רק בנסיבות חריגות, וכאשר קיים עיוות דין ממשי ולא דמיוני. במקרה זה, השופט לא מצא כל פגיעה בזכויות הנאשם או עיוות דין. הסדר הטיעון שהושג על ידי עורך דינו הקודם של הנאשם נחשב להצלחה, שכן הוא הביא לעונש קל יחסית לאדם עם עבר של עבירות נהיגה של הנאשם. השופט שקל ודחה גם את נסיבותיו האישיות של המערער, וציין כי הערעור הוגש שלא במועד, וכי גזר הדין הוא תוצאה של הסדר טיעון שהיטיב עם המערער במספר דרכים. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והשופט ביטל את החלטתם על עיכוב מתן גזר דינו של בית משפט קמא.