פ"ל 13075-08-22

תקציר

על פי הודאת הנאשם, הוא הורשע בעבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961, שעניינו נהיגה בזמן פסילה, יחד עם עבירות נוספות לפי סעיפים 62(2) ו-10(א) לאותה פקודת תעבורה, וכן תקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה ועבירת ביטוח. מעשיו של הנאשם הפגינו דפוס של זלזול בחוקי התעבורה, לאחר שנתפס נוהג ללא רישיון במספר רב של הזדמנויות, לרבות בעת פסילה. האירוע האחרון כלל ניסיון בריחה ממרדף אחרי שוטרים, דבר המשקף יחס פזיז וזלזול בחוק. נוכח הסכנה הפוטנציאלית לשלום הציבור, הדגיש בית המשפט את חומרת העבירות, ובפרט נהיגה בזמן פסילה, אשר נתקלה באופן עקבי בענישה מחמירה בבתי המשפט בישראל, לעיתים קרובות הכוללת מאסר בפועל. השופט, אלון אופיר, הודה כי הנאשם הודה ולקח אחריות על מעשיו, דבר שראוי להקלה מסוימת. בנוסף, בעוד שלנאשם עבר תעבורתי קודם, הוא לא הצביע על עבירות תנועה חמורות תכופות, מה שאיפשר גמישות מסוימת בגזר הדין. בהתחשב בנסיבות, החליט בית המשפט שלא לבצע עבודות שירות, ובמקום זאת הטיל עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל ושלושים חודשי פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה. זאת לצד שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 1,000 שקל. השופט הורה גם על הפעלת פסילה מותנית קודמת של שמונה חודשים, שתוצאתה תקופת פסילה כוללת של 34 חודשים. זכות הערעור על פסק הדין ניתנה לשני הצדדים, במועד אחרון של 45 יום מיום מתן פסק הדין.