ת"פ 47904-03-16

תקציר

השופט סיכם את הראיות שהוצגו במהלך המשפט, והעריך את מהימנותו של כל עד. הוא מצא כי עדותה של המתלוננת לוקה בחסר ובניסיון להמעיט מחומרת האירוע. הוא בחן גם את דברי עדי התביעה, ומצא אותם בדרך כלל אובייקטיביים ומהימנים. דבריהם, שנאמרו זמן קצר לאחר האירוע, הועדפו על פני עדויותיהם בבית המשפט, בעיקר בכל הנוגע לזיהוי התוקף והאיומים שהושמעו. השופט לא התרשם מעדותו של הנאשם ותיאר אותה כתפושה, מתחמקת ותמימה. הוא ציין כי הנאשם שתק במהלך חקירתו במשטרה, דבר שהיווה התנהגות מפלילה ללא הסבר סביר. בנוסף, מעשיו של הנאשם, כפי שניתן לראות בצילומי האבטחה, היו מפלילים והצביעו על תחושת אשמה. השופט התייחס גם לאי זימון הנאשם לעדים רלוונטיים, מה שהעלה חשד ותמך בטענת התביעה. לאחר שניתח את חומר הראיות, הגיע השופט למסקנה כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר כי הנאשם הוא זה שתקף את המתלונן בנשק קר וגרם לחבלה חמורה. כמו כן, השופט קיבל את הראיות בדבר איומים שהשמיע הנאשם כלפי המתלוננת. השופט דחה את טענות ההגנה בדבר מחדלי חקירה ואכיפה בררנית, וקבע כי הן חסרות תימוכין. בסופו של דבר, השופט לא מצא ספק סביר באשר לאשמתו של הנאשם בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ואיומים. לפיכך הורשע הנאשם בשני האישומים.