עס"ק 23382-01-15

תקציר

הערעור מתייחס לחוקיות ולסבירות החלטת הרשויות המוסמכות במדינה להקצות תקופת העסקה מקסימלית לעוזרים משפטיים המסייעים לשופטים במערכת המשפט. עוזרים משפטיים מועסקים מכוח חוזים מיוחדים מכוח תקנה 1(3) לתקנות שירות המדינה (מינויים), התש"ך-1960, לאור נחיצות תפקידם והעובדה שלא ניתן להעסיקם במסגרת תנאי העבודה הנהוגים בשירות המדינה. המדינה הקצתה מראש תקופת העסקה מקסימלית לעוזרים משפטיים, שהיא שש שנים, עם אפשרות להאריך אותה במקרים חריגים על ידי ועדת חריגים. בית הדין האזורי קיבל את עמדת ההסתדרות וקבע כי החלטת ההקצאה אינה סבירה, ולכן הורה על ביטול הסעיפים בחוזי ההעסקה האישיים של העוזרים המשפטיים, שקבעו תקופת העסקה מקסימלית. המדינה ערערה על פסק דין זה. הרכב הרוב קיבל את הערר וקבע כי החלטת ההקצאה אינה חורגת ממתחם הסבירות, ולכן אין הצדקה משפטית להתערב בה, כל עוד ועדת החריגים עומדת על כנה ופעילותה מקבלת תוקף במסגרת הליך תקין. לפי דעת הרוב, הסמכות להקצות תקופת העסקה מרבית לעוזרים משפטיים נתונה לסמכותו של נציב שירות המדינה, והשיקולים עליהם הצביע הם שיקולים רלוונטיים שאינם חורגים ממתחם הסבירות. עוד קבע בית המשפט כי על הנציב לגבש נוהל שיסדיר את פעולתה של ועדת חריגים ואת אמות המידה לפיהן תפעל, בהתייעצות עם ארגון העובדים המייצג. הצווים שהוציא בית הדין האזורי יעמדו בתוקפם עד לפרסום נוהל כאמור. הנשיא פליטמן חלק עליו וסבר כי יש לדחות את הערעור. לדבריו, החלטת ההקצאה הייתה בלתי סבירה והיה מקום לבטלה, והקמת ועדת חריגים וגיבוש נוהל להפעלתה אינם מתקנים את הפגם בהחלטה.