ע"פ 10049/03

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הרשיע את המערער במעשה מגונה בקטינה בת משפחה, בת אשתו מנישואים קודמים, ובתקיפת בן משפחה אחר. בית המשפט גזר עליו 18 חודשי מאסר בפועל, מתוכם שישה חודשים שירוצו ישירות והיתר על תנאי, והורה לו לשלם למתלונן פיצויים בסך 25 אלף שקל. המערער ערער על ההרשעה בטענה לסתירות בעדותה של המתלוננת ולחוסר התחשבות בראיות האליבי של העדים. עוד טען כי למתלוננת היו מניעים שמקורם בעוינות כלפיו בעקבות פרידת הוריה, אותם ייחסה ליחסיו עם אמה. בית המשפט המחוזי מצא את עדותה של המתלוננת אמינה למרות סתירות מסוימות, שאוששו בעדויות הוריה, חבריה ועובדים סוציאליים בנוגע למצבה הנפשי, לטענות עקביות לאורך זמן ולהתנהגויות האופייניות לנפגעי עבירות מין. עם זאת, חלק משופטי ערכאת הערעור התווכחו על נקודות אלה, ציינו את היעדר הראיות התומכות המספקות לעדותה של המתלוננת והדגישו סתירות כמו אליבי הנסיעה לטבריה שלא הופרך. הם הטילו ספק במהימנות מניעיה ומצבה הנפשי של המתלוננת, והציעו כי ייתכן שהנרטיב מושפע ממתחים משפחתיים ומתפיסתה את המערער. בסופו של דבר, דעת הרוב ביטלה את ההרשעה מחמת הספק הסביר, והדגישה כי איבתה וחוסר עקביותה של המתלוננת, בשילוב עם הודאה כושלת בראיות מפתח, פגעו בנטל ההוכחה של התביעה מעבר לספק סביר.