ע"א 3186/98

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתייחס לתביעת נזיקין בגין חיים בעוולה – תביעה שהגיש אדם שנולד עם מום, בטענה שמוטב היה לו אלמלא נולד. במקרה דנן, המערערת, שיוצגה על ידי עו"ד מירון קין, תבעה את קופת החולים לעובדים בגין רשלנות במהלך הריונה של אמם, בטענה כי אילו התגלה המום, ההיריון היה מופסק. המחלוקת המרכזית הייתה האם אי גילוי הפגם החמור על ידי הצוות הרפואי מהווה רשלנות. המערער עבר ארבע בדיקות אולטרסאונד, שכולן הראו תוצאות תקינות. בית המשפט העליון קבע כי בדיקות האולטרסאונד המרובות אינן מצביעות בהכרח על רשלנות מצד הצוות הרפואי. השופט אנגלרד הדגיש כי פרשנות האולטרסאונד היא סובייקטיבית ותלויה בגורמים שונים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי ייתכן שלא ניתן היה לאתר את הפגם גם בבדיקות נוספות, בהתחשב במיקומו ובתוצאות התקינות של בדיקת החלבון. נטל ההוכחה בגין רשלנות לא הועבר לקופת החולים, שכן בית המשפט המחוזי קבע די הצורך את היעדר הרשלנות. כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה כי היעדר ראיות מצולמות מהאולטרסאונד מהווה נזק ראייתי, שכן לא הייתה נורמה המחייבת תיעוד כזה. פסק הדין, שניתן על ידי השופט אנגלרד, הסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור. השופטים א' ופרוקצ'יה הסכימו עם פסק הדין. גם הערעור שכנגד על הוצאות המשפט נדחה, תוך שהוא מאשר את החלטת בית המשפט המחוזי שלא להטיל אותם על המערער, בהתחשב בנסיבות הקשות של המקרה. פסק הדין ניתן ב-20 בנובמבר 2001 והביא לסיומו של התיק.