ע"א 411/76

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון, בעניינה של מערערת קטינה המיוצגת על ידי אמה, מבקש להגדיל את סכום המזונות מאביה לאחר גירושי הוריה. הסכם הגירושין המקורי, שכלל התניה של 250 ל"י בחודש למזונות המערערת, נוסח ואושר על ידי בית המשפט המחוזי מבלי לדון די הצורך בענייני הקטין בנפרד. לדברי בית המשפט העליון, הסכם כזה בעניין מזונות אינו מחייב את הילד, שזכותו לתבוע מזונות או לבקש שינוי בשיעור המזונות. בית המשפט קובע כי יש לדון בתביעת הקטינה למזונות בדיון נפרד, תוך מתן תשומת לב מיוחדת לאינטרסים שלה, לאחר סיום ההליכים המשפטיים של ההורים. עם זאת, השופט אשר מציג דעה חולקת, המביעה חשש כי דרישת הסכמים נפרדים לגירושין ומזונות עלולה ליצור קשיים מיותרים. הוא מדגיש כי טובת הילד כוללת יותר מאשר רק הוראות כספיות וכי יש לסמוך על השופטים שיבחינו בטובת הילד. במקרה ספציפי זה, השופט אשר סבור כי ההסכם הקיים צריך לעמוד, שכן השופט שאישר אותו הבטיח את טובת הקטין. פסק דינו של בית המשפט העליון, בראשות השופט שמגר, מקבל את הערעור ומחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון מחודש בתביעת המזונות של המערער. המשיב חויב לשאת בהוצאות המערערת, לרבות שכר טרחת עורך דין.