ת"צ 10434-07-17

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד רשות שדות התעופה בגין גבייה בלתי חוקית לכאורה של כספים מהציבור בגין שימוש בשירותי גשר נוסעים, המכונים גם "שרוולים". המבקש טען כי התשלומים היוו אגרה שלא כדין או לחילופין כי הרשות ניצלה לרעה את כוחה המונופוליסטי בכך שגבתה מחיר מופרז ובלתי הוגן. תחילה דחתה השופטת את הטענה כי מדובר בשכר טרחה שלא כדין, שכן הוא אינו עומד בדרישות לפי סעיף 11 לחוק התובענות הייצוגיות. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט העליון. לאחר מכן עבר השופט לטענה השנייה וקבע כי המבקש סיפק תשתית ראייתית מקדמית מספקת לתמיכה בטענה של תמחור מופרז, תוך עמידה בדרישות תקנה 4(ב) לתקנות התובענות הייצוגיות. עם זאת, השופטת הפעילה שיקול דעת בהגבלת היקף גילוי המסמכים והתשובות לשאלונים שביקש המבקש. השופט הורה לרשות לספק חלק מהמסמכים המבוקשים – כאלה שנמצאו רלוונטיים להליך ונחוצים לקבלת החלטות – תוך שלילת מסמכים אחרים רחבים מדי, בלתי סבירים או העולים כדי יצירת מסמכים. באופן ספציפי, השופט הורה על חשיפת מסמכים הנוגעים לקביעת אגרות בגין שימוש בשרוול, תשלומים ששילמה הרשות למדינת ישראל ולרשות מקרקעי ישראל, טפסי פחת, מסמכים על תעריפי חשמל, דוחות כספיים של הרשות, מסמכים על אורך החיים וזמן החלפת השרוולים, מסמכים על עלויות הלוואה לפרויקטים בשדה התעופה, נתוני שכר לעובדים הקשורים לשירותי גישור, ומסמכים שהוצגו למועצת הרשות לאישור השקעות. השופט גם הורה לרשות להשיב באופן ספציפי לשאלות המבקש, עליהן יש להשיב בתצהיר, בתוך 60 יום. ההחלטה ניתנה שלא בנוכחות הצדדים ולאור אופיו הכולל של פסק הדין, לא היה צו להוצאות.