ת"א 1715/89
ההליך ופסק הדין מחוזי תל-אביב-יפו
תקציר
גזר הדין מצא את הנאשם אשם ברצח המנוח בעת ששניהם היו כלואים בכלא באר שבע, והורה על מאסר עולם. עזבונו של המנוח ואמו הגישו תביעת נזיקין נגד הנתבע והמדינה, בטענה כי שניהם לא נקטו באמצעי הזהירות הנדרשים כדי למנוע את מותו של המנוח. בית המשפט המחוזי הכיר בכך שלשירות בתי הסוהר חלה חובת זהירות כלפי אסירים הנתונים במשמורתו, אך לא היה מודע לסכנה הנשקפת מהנאשם למנוח. עם זאת, היא התרשלה בכך שלא נקטה אמצעי אבטחה נאותים, כגון עריכת חיפושים יסודיים, בהתחשב בעברו האלים של הנאשם ובאופי אישיותו של המנוח. באופן ספציפי, שירות בתי הסוהר היה צריך לצפות כי שיכונם של השניים יחד עלול לזרז סכסוך, במיוחד נוכח נטייתו של הנאשם לאלימות ומעמדו של המנוח כמנהיג בקרב האסירים. בנוסף, אמצעי האבטחה בכלא לא היו מספקים, שכן לא היה סוהר נוכח בזמן הרצח. עוד קבע בית המשפט כי טענת ההגנה העצמית של הנתבע אינה מבוססת, וכי המנוח לא תרם לאירוע ברשלנות תורמת. לפיכך קבע בית המשפט כי הנאשם אחראי לרצח, וכי המדינה התרשלה במילוי חובת הזהירות כלפי המנוח. בהתאם לכך, הן הנאשם והן המדינה נמצאו אחראים באופן חלקי למותו של המנוח.
ת"א 1715/89 עיזבון המנוח אלברט בן חיים, ז"ל, אסתר בן חיים נ' מדינת ישראל, עבדאללה בן מוחמד סבאח, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, [7.7.94], מחוזי (7.7.1994)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.