ע"א 1167/02

תקציר

מדובר במקרה של מחלוקת על הסכם שומה חתום. המשיב, אבי אדרי, טען כי יש לבטל את ההסכם בטענה לעושק, כפייה וחוסר שיקול דעת, וכי העסק מנוהל כשותפות עם אביו החורג סבח. בית משפט השלום הסכים עם המשיב וביטל את ההסכם שהיה למערערת, רשות המסים, עם אדרי, וקבע כי סבח הוא הנישום האמיתי וההסכם עם רשות המסים מחייב. המערערת ערערה על החלטה זו, וטענה כי קביעתו של בית המשפט בדבר הסכם מוסווה לא נטענה על ידי המשיב, ועל כן לא ניתנה להם הזדמנות להתייחס אליה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בקביעתו של הנישום האמיתי, שכן הדבר מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי. המערער הוסיף וטען כי ההסכם לא היה במסווה גרידא, וכי המשיב הציג עצמו מרצונו כנישום. השופטים שדנו בערעור הסכימו עם טענות המערער והפכו את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. הם קבעו כי אין לבטל את ההסכם, המשיב אכן התקשר בהסכם מרצונו, והשאלה מיהו הנישום האמיתי נפלה מחוץ לסמכותו של בית המשפט. כן פסקו השופטים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למערער, שישולמו על ידי המשיב.