בר"מ 3751/20

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על פסק דין קודם שהורה לרשות האוכלוסין וההגירה (המבקשת) להעניק רישיון א/5 זמני לאזרח סודני ולמבקש מקלט (המשיב). פסק הדין המקורי קיבל את ערעורו של המשיב על כך שהרשות לא טיפלה בבקשתו לקבלת מעמד הומניטרי על פי החלטת שר הפנים. החלטת השר הורתה לרשות להעניק מעמד א/5 למאות תושבי דרפור על פי קריטריונים שנקבעו. בית המשפט מצא כי המשיב עומד בקריטריונים אלה והורה לרשות לטפל בבקשתו ולהעניק לו מעמד מתאים. הרשות ערערה על פסק דין זה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, בטענה כי הדבר יחרוג מהמכסה שקבע שר הפנים בהחלטתו. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את הערעור, בנימוק של עמידת המשיב באמות המידה של ההחלטה והעובדה שהעיכוב בטיפול בבקשתו לא היה באשמתו. בית המשפט הדגיש את נסיבותיו החריגות של המקרה וקבע כי אין לשלול את זכותו של המשיב למעמד המוענק בשל אי אימות פרטיו במועד. לאחר מכן הגישה הרשות בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין זה בערכאה גבוהה יותר, אך בקשתה נדחתה. בית המשפט לא מצא הצדקה לערעור נוסף, שכן הערכאות הקודמות כבר דנו ודחו את הטענה בדבר ההשלכות הרחבות של מתן מעמד למשיב. יתר על כן, ההשלכות האפשריות לא נחשבו רחבות דיין כדי להצדיק גלגול שלישי של ההליך המשפטי. למשיב נפסקו הוצאות בסך 7,000 ₪.