בג"צ 4333/22

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה בשל אופייה המוקדם מדי והימנעותם של העותרים ממיצוי כל ההליכים המשפטיים העומדים לרשותם בטרם פנו לבית המשפט. המקרה מדגיש כי ביקורת שיפוטית אינה ראויה עד לקבלת החלטה סופית של הרשות המוסמכת, בהתאם לעקרון הפרדת הרשויות. העותרים הגישו את תביעתם רק 45 יום לאחר שבקשתם אושרה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, דבר שבית המשפט מצא כסביר. בית המשפט ציין כי כל החלטה על פתיחה בחקירה פלילית מחייבת זהירות, במיוחד כשמדובר באישי ציבור, והיה על העותרים להגיש ערעור במסגרת המשפטית הרלוונטית אם לא היו מרוצים. העתירה כללה גם תלונות על הגבלות תנועה בסמוך למעון ראש הממשלה לשעבר ותביעות לפיצוי כספי, ששתיהן נמצאו בלתי ראויות לסמכותו של בג"ץ. העותרים לא ביקשו פתרון בערוצים זמינים לפני הגשת העתירה, כגון התקשרות עם הרשויות או ניהול עניינים בבית משפט אזרחי. הטענות בדבר בנייה בלתי חוקית הופנו למוסדות התכנון הראויים, כאשר בית המשפט שם דגש על היצמדות לאפיקים פרוצדורליים. לבסוף, בית המשפט לא מצא סיבה ממשית לפסול את חוות הדעת המשפטית של יועץ משרד ראש הממשלה, שכן לא הוצגה תשתית עובדתית המצביעה על טעויות משמעותיות או הפרות חוקיות. לפיכך, העתירה, לרבות הבקשה לצו ביניים, נדחתה, והעותרים חויבו לשלם לאוצר המדינה הוצאות משפט בסך 4,000 ₪.