עמ"ת 57509-11-13

תקציר

הוגש ערעור על ההחלטה לשחרר משיב שהואשם בשני סעיפים של סחר והפצת חומרים מסוכנים בתנאים מסוימים. בערעור נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הורה על מעצר בית ובמקום זאת בחר במעצר בית, חרף הסכנות הטמונות במשיב והראיות לכאורה נגדו. המערער הדגיש את חומרת העבירות ואת כוונת המחוקק העומדת מאחורי חוק החומרים המסוכנים, שיש להתייחס אליו בדומה לעבירות סמים. בא כוח המשיב תמך בהשארת ההחלטה המקורית, תוך הדגשת היעדר עבר פלילי של המשיב והתאמת החלופות המוצעות. עם זאת, השופט ברוך אזולאי קיבל את הערעור והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. הוא הדגיש את חומרת העבירות ואת הסכנה הפוטנציאלית לציבור, בהתאם למדיניות הרווחת לעצור סוחרי סמים. למרות שלמשיב לא היו הרשעות קודמות, השופט הסכים עם הערכת שירות המבחן לגבי הסיכון ואי התאמתן של החלופות המוצעות. אזולאי הכיר בפוטנציאל לשקול ערבים אחרים וחלופות שינטרלו במידה מספקת את הסכנה, אך הנסיבות הנוכחיות מצדיקות מעצר. פסק הדין הדגיש את הצורך להיאבק בנגע החומרים המסוכנים, ובסופו של דבר פסק לטובת מעצרו של המשיב.