ת"א 35794-03-16

תקציר

התובע, יחיאל בן ציון, ובנו הדר טענו כי הנתבע, עו"ד רבינוביץ', ייצג הן את המנוחה, מרים דמרי, והן את יחיאל בעריכת צוואת המנוח. הם טענו כי כתוצאה מכך חב עו"ד רבינוביץ' לשניהם חובת זהירות מקצועית וכי הימנעותו ממימושה הולידה את התביעה. עו"ד רבינוביץ' טען כי הוא ייצג רק את המנוח ולכן אינו חב ליחיאל חובות מקצועיות כלשהן. השופט סקר את הראיות העובדתיות שהציגו הצדדים. הוא מצא כי עדויותיהם של התובע ובנו חסרות אמינות בשל חוסר עקביות ושינויים בגרסתם לאירועים לאורך זמן, ככל הנראה בהשפעת אינטרסים משתנים. לעומת זאת, הוא מצא את עדותו של הנאשם ואת פסק דינו של השופט אלבז בתיק קשור קודם כאמינים יותר. השופטת בחנה גם את ההיבטים המשפטיים והסכימה עם עמדת הנתבע כי יחסי עורך דין-לקוח הם חוזיים ותלויים בהסכמה הדדית של הצדדים. הוא הגיע למסקנה כי בנסיבות מקרה זה, ייצוג משותף של המנוח ויחיאל אינו סביר, שכן אופי כתיבת הצוואה וחופש הבחירה שניתן למצווה, הפכו אותו לבלתי אפשרי. בנוסף, מבחני הייצוג שפורטו בפסיקה קודמת תמכו בטענת הנתבע כי ייצג רק את המנוח. מרים הייתה הלקוחה היחידה שעו"ד רבינוביץ' העניק לה שירותים משפטיים, ולכן לא חבה חובת זהירות כלפי יחיאל. בעקבות זאת, פסק השופט לטובת הנתבע, דחה את התביעה, והורה לתובע לכסות את הוצאות הנתבע, בסך 12,000 ₪, עד ליום 1.12.2021.