ו"ע 255/08

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט האם לוב במהלך מלחמת העולם השנייה יכולה להיחשב כחלק מהרייך השלישי לצורך קביעת זכאותם לפיצויים של יהודי לוב על פי חוק נכי רדיפות הנאצים. בית המשפט הגיע למסקנה שלוב אינה חלק מהרייך הגרמני; במקום זאת, היא הייתה תחת שלטון פשיסטי איטלקי שהושפע מהמשטר הנאצי. כתוצאה מכך, עצם הגבלת חירותם של יהודי לוב אינה עומדת בקריטריונים לרדיפה לפי סעיף 47 לחוק הפיצויים הגרמני. במקום זאת, הזכאות דורשת ראיות למעשי אלימות בהשראת הנאצים או לשלילת חירות. בית המשפט בחן ראיות היסטוריות ועדויות, מהן עולה כי יהודים לובים רבים נמלטו מחשש לדיכוי הנאצי, על רקע הפצצות והטרדות מצד כוחות גרמניים ואיטלקיים כאחד. ייתכן שפחד זה תרם ל"לחץ מרבי וקיצוני" בקרב היהודים, ובכך הפך אותם לזכאים להכרה ברדיפה על פי דיני הפחד. עם זאת, בית המשפט הדגיש את הצורך בהערכות פרטניות לכל מערער כדי לקבוע אם חשש זה הניע את מעשיו, ובכך דחה תביעות גורפות לפיצויים. השופטים הסכימו עם ניתוח מקיף זה, והצביעו על כך שדיונים פרטניים חיוניים להערכת נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה, תוך שמירה על תקדים של הרחבת פרשנות הזכאות להבטחת הגינות בפיצוי ניצולי השואה.