ת"א 23452-06-19

תקציר

התובעים, בני זוג נשואים, תבעו את הנתבעים בגין ליקויים לכאורה במערכת החימום התת רצפתי והתרופפות אריחי הטרוורטין בביתם. הנתבעים הם החברה שהתקינה את החימום התת רצפתי והמפקח על האתר. התובעים טענו כי הנתבעים פעלו ברשלנות ובניגוד להוראות היצרן והתקן הרלוונטי, דבר שהוביל לפגיעה במערכת החימום התת רצפתי ולהתרופפות האריחים. הם דרשו לפצות על הנזק, כולל עלויות תיקון הליקויים. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. עוד נטען, כי התובעים גרמו נזק ראייתי בכך שהגישו את התביעה שנים לאחר סיום העבודה ולא יצרו קשר עם הנתבעים בעת גילוי הכשלים. בית המשפט קבע כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. מהראיות עולה כי התובעים היו הקבלנים העיקריים של הפרויקט והעסיקו עשרות עובדים. התובעים לא מסרו פרטים מספקים בכתב תביעתם ולא הוכיחו כל עוולה מצד הנתבעים. הם גם לא הוכיחו קשר סיבתי בין העוולה הנטענת לבין הנזק. כמו כן, התובעים לא זימנו עדים רלוונטיים, לרבות האדריכל, השתלשלות האירועים ואשת התובע, וגרסתם לאירועים לא הייתה אמינה. בנוסף, בית המשפט מצא כי התובעים לא שיתפו פעולה עם המומחה שמונה על ידי בית המשפט והפריעו לעבודתו. הם גם עיכבו את ההליכים בכך שלא סיפקו את המידע הדרוש וסירבו לערוך בדיקות מסוימות שהציע המומחה. חוות הדעת של המומחה התבססה אפוא על הנחות ולא תמכה בטענות התובעים. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את התביעה נגד שני הנתבעים. התובעים חויבו לשאת בהוצאות הנתבעים, לרבות שכר טרחת עו"ד והוצאות עדים.