עב"ל 40494-06-17

תקציר

בית הדין דן בערעור שעניינו טענתה של המערערת לפגיעה בגב עקב תנועות חוזרות ונשנות הקשורות לחובותיה הסיעודיות, תוך שימוש ספציפי בתיאוריית המיקרוטראומה. החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור התקבלה, שכן הראיות לא ביססו את טענת המערער. היה חיוני לטיעון מיקרוטראומה להדגים תנועות חוזרות ונשנות שהיו "זהות במהותן", תכופות ונמשכות לאורך זמן כדי לגרום נזק מצטבר. עם זאת, פעולותיו של המערער, כגון הרמה, כיפוף וביצוע מטלות טיפול שונות, היו מגוונות ובוצעו בהתאם לצרכי המטופלים, ללא האחידות והרצף הנדרשים על פי דוקטרינת המיקרוטראומה. מקרים קודמים, כמו אלה של מטפלים ואחיות, שבהם טיעונים דומים נכשלו, צוטטו כדי לאשר כי רק עבודה פיזית תובענית אינה מספקת תנאי מיקרוטראומה. בפסק הדין צוין כי יש לבחון כל תביעה על פי נסיבות פרטניות ולא דחייה גורפת של תביעות נזקי סיעוד. בית המשפט הבהיר כי פרשת נירה צבי, שהכירה בבסיס מיקרוטראומה, עסקה בנסיבות שונות שאינן חלות על המערער. סיכומו של דבר, עבודתו של המערער, אף שהיא תובענית וחשובה מבחינה פיזית, לא עמדה בקריטריונים להכרה במיקרוטראומה. משכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 4,000 ₪. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים.