ב"ל 46243-10-23

תקציר

פסק הדין דן בטענה של מנהל מחלקת ירקות במרכול שסבל מליקויים המיוחסים לתנאי עבודתו, ובפרט תנועות חוזרות ונשנות לאורך זמן שגרמו למיקרוטראומה. התביעה, שהוגשה נגד המוסד לביטוח לאומי, ביקשה להכיר בליקויים כפגיעה בעבודה. בית הדין בוחן פסיקות קודמות בנושא מיקרוטראומה ומגיע למסקנה כי על מנת להכיר בפגיעה, חייב להיות בסיס עובדתי לתנועות חוזרות ונשנות זהות במהותן, המבוצעות בתדירות גבוהה לאורך זמן, וממוקמות במקום מסוים בגוף. עבודתה של התובעת כללה משימות שונות מעבר להרמה ונשיאת סחורות, לרבות מיון, פריקת משטחים, סידור סחורה, ניקוי מקררים ופיקוח על עובדים. בית הדין מוצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לרצף קבוע של תנועות זהות ומגזים במספר הקופסאות המורמות ביום. כמו כן, גובה המדפים והעגלות במחלקה לא דרש בהכרח פעולות כיפוף. חוסר הרציפות במעשיו של התובע והשונות במשימותיו לאורך יום העבודה אינם תומכים בטענה. בית הדין דוחה את התביעה בשל היעדר פעולות זהות או דומות באופי, בתדירות ובמיקום. מאחר ומדובר בהליך חברתי, לא נפסקות הוצאות לאף אחד מהצדדים.