ע"א 448/72

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור של אזרח ישראלי על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר לו לתקן את רישום האזרחות שלו במרשם האוכלוסין. המערער, שהיה רשום כיהודי על ידי אמו עם עלייתו בגיל צעיר, ביקש לתקן את רישומו כך שישקף את מעמדן של בנותיו כחסרות לאום מוגדר. בית המשפט העליון פסק לטובתו. בית המשפט קבע, כי בעוד ששינוי פרט הרישום מותר בדרך כלל רק בהצגת תעודה ציבורית, הרי שמצבו של המערער ייחודי משום שרישומו המקורי נעשה מטעמו על ידי אמו. זה לא היה רישום שנעשה מרצונו החופשי, ולכן הוא לא צריך להיות מחויב אליו תמיד. עוד קבע בית המשפט כי אין הצדקה להבחין בין שינויים בפרטי הרישום הדתי והלאומי. כמו כן, נקבע כי התיקון לחוק השבות ולחוק מרשם האוכלוסין משנת 1970 אינו פוגע בעיקרון שנקבע במקרה קודם (בג"ץ 4/69) לפיו זכותו של אדם שלא להשתייך לדת או לאום כלשהם, ופרטים אלה יכולים להישאר ריקים במרשם האוכלוסין. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי שינויים ברישומים קיימים יינתנו רק אם מניעיו של המבקש היו כנים ומבוססים על טעמים כבדי משקל וכבדי משקל. סיכומו של דבר, קיבל בית המשפט את הערעור, הורה למשיב לשאת בהוצאות המשפט של המערער ונתן לו את פסק הדין ההצהרתי המבוקש.