ע"א 2685/00

תקציר

עניינו של עיתונאי, המערער, שתבע את המו"ל של ידיעות אחרונות, המשיב, על כך שהשמיץ אותו בשלוש כתבות עוד בשנת 1997. בהמשך הגיש המערער תביעת לשון הרע נוספת בגין פרסום רביעי שציטט חלקים מכתב ההגנה של המשיב. בית משפט קמא דחה את שתי הטענות. לאחר מכן ערער המערער על ההחלטה, אך במהלך הדיון משך את הערעור על התביעה הראשונה. כתוצאה מכך, רק התביעה הנוספת, שהתמקדה בפרסום הרביעי, עמדה על הפרק. הפרסום המדובר ציטט חלקים מכתב ההגנה של המשיב, שלטענת המערער היה משפיל ומזיק לו. טענתו העיקרית של המערער הייתה כי אין לאפשר למשיב, כבעל דין וכמוציא לאור, ליהנות מהגנה משפטית המגינה על פרסומים הקשורים להליכים משפטיים. עם זאת, השופטים, השופט ברלינר, השופט המר והשופטת אחיטוב, דחו פה אחד את הערעור, והסכימו עם החלטת בית המשפט קמא. הם טענו כי כתבי טענות נחשבים לשימוע ציבורי וכי פרסום המשיב הוא תיאור נכון והוגן של אותם כתבי טענות. יתר על כן, הם לא ראו סיבה להתייחס לתקשורת באופן שונה מכל אדם בכל הנוגע להגנות משפטיות, מה גם שהמערער היה איש ציבור וההליך עסק בעניינים בעלי עניין לציבור. עוד הדגישו השופטים את חשיבות השמירה על פומביות הדיונים ואת עקרון הנגישות לצדק. משכך, נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דינו של המשיב.