בש"פ 3977/09

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום בגין החזקת כמות משמעותית של הרואין שלא לשימוש עצמי, לפי פקודת הסמים המסוכנים. יחד עם אדם נוסף, הם נסעו לרכוש סמים, וכתוצאה מכך היו בידי המערער 102 מנות במשקל של קרוב ל-88 גרם. בעקבות הגשת כתב האישום ביקשה המדינה את מעצרו של המערער עד לסיום המשפט, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות חזקות לאשמה, והדגיש את מעשיו של המערער במהלך מעצרו ואת עברו הפלילי העשיר שכלל סמים ואלימות, שכלל מאסר בעבר ומאסר על תנאי שלא הרתיע אותו מביצוע עבירה חוזרת. המערער ערער, בטענה לנכונותו לשיקום בשל עיסוקו הקודם בתהליך החלמה, בטענה כי הדבר יועיל לחברה אם ישוקם. עם זאת, המדינה טענה כי ההשוואה לאדם האחר, שלא היו לו עבירות קודמות וכמות פחותה של סמים מעורבים, אינה תקפה. הם הדגישו את העבירות החוזרות ונשנות של המערער ואת החמצת ההזדמנויות לרפורמה. הערעור נדחה, ושיקף מדיניות מחמירה נגד שחרור סוחרי סמים לפני משפט, בנימוק של חשש לשלום הציבור. בית המשפט ציין כי נסיבות חריגות לבחינת גמילה בשלב זה אינן מתקיימות כאן בשל מאמצי השיקום הלא מספקים של המערער וחוסר כנותו, עדות נוספת לחזרתו המהירה לפעילות סמים לאחר הגמילה במקרה קודם. בהחלטה הודגש כי נסיבות שונות בין המערער למשנהו מצדיקות את היחס המבחין, ונקבע כי אינטרס ציבורי מחייב את מעצרו של המערער.