תא"ק 34735-03-18

תקציר

השופט דחה את תביעת התובע נגד הנתבע מחמת התיישנות. התובע תבע את הנתבע בגין אי תשלום דמי שכירות והוצאות נלוות בגין נכס מושכר. הסכם השכירות קבע מקדמה שנתית לתשלום דמי השכירות בתחילת כל שנת שכירות. בית המשפט מצא כי מועד ההפרה המאוחר ביותר היה ביום 1.4.2010, מועד תשלום דמי השכירות לשנת 2010, ולתובע הייתה סמכות לקחת את הנתבע לבית המשפט באותה עת. התובע, לעומת זאת, הגיש את התביעה רק ביום 16.3.2018, כלומר למעלה משבע שנים לאחר מכן, ובכך חרג מתקופת ההתיישנות בת שבע השנים בתביעות אזרחיות. השופטת דחתה גם את טענת התובעת כי תקופת ההתיישנות צריכה לחול מתום חוזה השכירות ביום 1.4.2011, שכן לא היה לה בסיס משפטי או עובדתי. כמו כן, השופטת בחנה את ההתכתבויות בין הצדדים ומצאה כי מכתב התשובה של הנתבעת מיום 19.6.2010 מהווה הודאה בזכותה של התובעת לדמי השכירות שלא שולמו, אשר על פי החוק מאפסת את תקופת ההתיישנות. גם אם תקופת ההתיישנות הייתה מתחילה ממועד זה, עדיין התביעה הייתה מיושנת שכן חלפו למעלה משבע שנים ממועד הגשת התביעה. בנוסף, דחתה השופטת את טענת התובע כי תקופת ההתיישנות צריכה לחול ממועד דרישת התשלום האחרונה שהוגשה ביום 11.4.2011, שכן לתובע היה כוח תביעה הרבה לפני מועד זה. התנהלות התובעת בדחייה חוזרת ונשנית של המועד האחרון לסילוק החוב ואי נקיטת צעדים משפטיים קודם לכן פגעה בנתבעים. יתר על כן, גם התביעה לאי תשלום ארנונה, מים וחשמל נדחתה מאחר שהתובעת לא הציגה כל ראיה התומכת בה, בעוד הנתבעים מסרו הודעה על עזיבת המושכר. לסיכום, השופט הורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪ בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. תביעת התובע נדחתה מחמת התיישנות.