ת"ט 29432-03-16

תקציר

השופט דחה את התביעה לאחר שעיין בעדויות, במסמכים ובטיעונים שהציגו הצדדים. בתיק השתתפו שלושה עדים, מנהל התובעת, מר סרור, הנתבע, ועד מעוניין, מר אורי סילבר, שהיה מעורב לכאורה בעסקאות הכספיות שעמדו במרכז הסכסוך. העדויות והמסמכים שהוצגו חשפו רק חלק קטן ממערכת היחסים הכספית המורכבת בין התובע, הנתבע וסילבר, והקשו על בירור התמונה המלאה. משכך, הסתמך השופט בעיקר על המסמכים הכתובים ועל הראיות האובייקטיביות. טענת התובע נשענה על שני טעמים: עילת שטר, בה נטען כי הנתבע חתם כערב על השיקים, ועילה חוזית, בה נטען כי התובע שילם את תמורת השיק לנתבעת במסגרת היוון עסקאות. באשר לשטר המכר, קבעה השופטת כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי החתימות על השיקים היו של הנתבעת, ועל כן התביעה שהתבססה על טענה זו נדחתה. במעבר לעילה החוזית, מצאה השופטת כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. טענת התובעת כי הנתבעת קיבלה את התמורה משירותי ניכיון השיקים סותרת את מסמכיה שלה, בהם צוין כי אורי סילבר הוא מקבל השירותים. השופט מצא כי רישומים רשמיים אלה, שהתובע מחויב לשמור על פי חוק, אמינים יותר מעדותו של התובע. זאת ועוד, עדותו של מנהל התובעת לא הייתה עקבית וסתרה את טענת התובע כי סירבו לנהל עסקים עם סילבר. הדבר תמך בטענת הנתבע כי הוא היה בסך הכל שליח של סילבר. ככלל, השופט סבר כי גרסת הנתבע לאירועים סבירה יותר, מה גם שהתובע לא הוכיח כי הנתבע חתם על המסמכים הרלוונטיים. לבסוף, בנוגע לצ'ק על סך 30,000 ₪ ששורטט על שם הנתבע, קבע השופט כי התובע לא הצליח להוכיח את עסקת ההלוואה הבסיסית, המהווה תנאי מוקדם לקבלת התמורה בשיק. משכך, נדחתה גם הטענה בעניין שיק זה. בשל אי המצאת ראיות מספיקות לטענותיה, פסק השופט לטובת הנתבע והורה לתובע לכסות את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.