רע"א 8857/14

תקציר

בפסק הדין דחה בית המשפט את הבקשה, בנימוק של חוק ההתיישנות, הקובע מגבלה של שבע שנים לתביעות אזרחיות. סוגיית הליבה הייתה הקביעה מתי קמה עילת התביעה, תוך הבחנה בין "העילה הרעיונית" לבין "העילה הקונקרטית ". על פי תקדימים, כמו פרשת פסגת אשדוד, תקופת ההתיישנות מתחילה לא רק עם קיומה של זכות תיאורטית אלא כאשר קיימת לתובע עילת תביעה קונקרטית, כלומר מתקיימים כל התנאים הדרושים להגשת התביעה. במקרה זה, בית המשפט קבע כי תביעת המשיב בת קיימא רק לאחר שפסק דין משנת 2013 ביסס את תביעת הנזיקין שלהם, למרות הסוגיה הראשונית שהתעוררה בשנת 2003. בית המשפט הכיר בסיבוכים אפשריים בהארכת תקופת ההתיישנות עד למתן פסק דין מכריע, שכן הליכים משפטיים יכולים להימשך שנים רבות. הדבר עלול לשבש את האיזון שאליו התכוון החוק, ולהשפיע הן על התובעים והן על הנתבעים. עם זאת, בית המשפט לא מצא בסיס לדחות את התביעה בטרם עת בנימוקים אלה, והתיר לעניין להתנהל על מנת שניתן יהיה לבחון את טענת המשיב באופן מהותי. בית המשפט הדגיש את פרשנות החוקים כדי להקל על הצדק וציין כי המבקשים, אף שלא היו מעורבים ישירות בהליכי המס הראשוניים, היו מודעים לערעורו של המשיב על חיוב המע"מ. משכך, דחה בית המשפט את טענות המבקשים וקיבל את גישתו של בית המשפט המחוזי, דחה את בקשתם והורה להם לשאת בהוצאות המשפט של המשיב.