רע"א 2077/92

תקציר

בתיק משפטי מורכב של בעלות במקרקעין, הסכם פשרה ותביעות שונות, בחן בית המשפט העליון מספר סוגיות הנוגעות למכירת בית בבעלות משותפת של רבקה ריינהולד ואהרון ריינהולד. הבית היה כפוף לשתי משכנתאות לטובת הבנק, והוחכר לשגרירות קנדה בתנאים שאפשרו לשגרירות לרכוש את הבית בנסיבות מסוימות. אהרון ריינהולד נקלע לקשיים כלכליים, שהובילו לתביעה משפטית של בנק לגביית חובות. הושג הסדר לפיו ריינהולד ימכור את חלקו, כאשר התמורה תועבר לבנק לאחר כיסוי המשכנתא וההוצאות, ויועצים משפטיים מונו ככונסי נכסים משותפים לניהול המכירה. התגלעו חילוקי דעות בשאלה האם ריינהולד יוכל למכור את חלקו באופן עצמאי או שמא לכונסי הנכסים סמכות בלעדית. שגרירות קנדה טענה לאופציה לרכוש את הבית, דבר שהיה שנוי במחלוקת, עם פסיקת בית המשפט כי הם ויתרו על זכות זו בכך שלא פעלו על פיה במועד. בית המשפט ציין כי ההסכם בין בני הזוג ריינהולד לצד שלישי, כהן, לא היה תקף עד לאישור בית המשפט, שכן הוא התייחס למכירת נכסים שבשליטת כונסי הנכסים. בית המשפט הדגיש את תפקידיהם וחובותיהם של כונסי הנכסים הממונים, לרבות קבלת אישור בית המשפט למכירה והתחשבות בהערכות השוק העדכניות. היא התייחסה גם להעברת הזכויות מהבנק לצד אחר, אדלסון, במסגרת הסכם הפשרה, וקבעה כי העברה זו הייתה לגיטימית ואינה מהווה המחאה בלתי חוקית של תביעה משפטית. בסופו של דבר, בית המשפט העליון החליט לדחות את ערעורה של שגרירות קנדה, והחליט למכור את הנכס במכירה פומבית תחת פיקוח בית המשפט כדי להבטיח תועלת מרבית להסדר החובות של ריינהולד, תוך שימת דגש על שקיפות וציות לחוק בתהליך.