דב"ע נז/76 - 3

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בעניינו של מר מאיר מנשה, עובד לשעבר בשגרירות ארה"ב שפוטר בגין ביצוע עבירות פליליות הקשורות לגניבה מהשגרירות ושיבוש חקירה לאחר מכן. מנשה עבד בשגרירות למעלה מעשרים שנה ולאחר פיטוריו תבע פיצויי פיטורים. בית הדין האזורי בתל אביב פסק תחילה לטובת מנשה ופסק לו פיצויי פיטורים מופחתים. עם זאת, השגרירות ערערה על החלטה זו, בטענה כי פשעיו של מנשה מצדיקים את ביטול פיצויי הפיטורים שלו במלואם. בית הדין לעבודה, בהנחיית סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים וההסכם הקיבוצי החל, דחה בסופו של דבר את הערעור ואישר את פסק דינו של בית הדין האזורי. בית המשפט הכיר בחומרת עבירותיו של מנשה אך שקל גם את הנסיבות, לרבות היעדר ראיות לכך שהגניבות התרחשו לאורך כל תקופת עבודתו, הערכות העבודה החיוביות שלו וההשלכות הכספיות המשמעותיות שעמדו בפניו ובפני משפחתו כתוצאה מפשעיו. בית הדין הדגיש את שיקול הדעת הנתון לבית הדין האזורי בעניינים אלה והגיע למסקנה כי החלטתו לפסוק מחצית מפיצויי הפיטורים הייתה סבירה. חשוב לציין כי השופט מירון חלק על כך, וטען כי חומרת פשעיו של מנשה מצדיקה שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים. פסק דין זה מחזק, אפוא, את עקרון שיקול הדעת השיפוטי בענייני דיני עבודה, בפרט בכל הנוגע להפחתת פיצויי פיטורים, ומדגיש את הצורך בגישה דקדקנית המתחשבת במכלול העובדות והנסיבות של כל מקרה.