ת"א 18481-09-13

תקציר

לתובעים, שהם רוכשי משנה של דירה, הזכות לתבוע את הנתבע, מוכר הדירה, בגין ליקויי בניה, למרות רכישת הדירה מיד שנייה ולמרות שהדירה נרכשה לאחר כניסתו לתוקף של תיקון לחוק המכר, המרחיב את אחריות המוכר כלפי קונה כך שתחול גם על היחסים שבין המוכר לרוכשי המשנה, מאחר ובתי המשפט קבעו כי התיקון חל רטרואקטיבית בתנאים מסוימים, החלים במקרה זה. טענת הנתבע כי התובעים ויתרו על זכותם לתבוע באמצעות חתימה על הסכם רכישה לפיו ירכשו את הדירה כמות שהיא, נדחית משום שתניה זו אינה תקפה. זאת ועוד, טענת הנתבע כי זכות התביעה חוסה תחת חוק ההתיישנות נדחית משום שתקופת ההתיישנות לא חלפה וממילא התביעה נבחנת לגופה. גם התביעה נבחנת לגופה, חרף טענת הנתבעת כי התובעים לא נתנו לה הזדמנות לתקן את הליקויים, דבר המקובל ברובו. בית המשפט מורה לנתבעת לשלם פיצוי כספי בגין הליקויים, במקום לבצע את התיקונים בעצמה, שכן התובעים אינם סומכים עליה שתעשה זאת כראוי, וכן לשים קץ לסכסוך. גובה הפיצוי נקבע על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ולא על פי המומחה מטעם התובעים, שכן התובעים לא תיקנו את תביעתם לאחר קבלת חוות דעת המומחה, והפרש הסכומים אינו פוגע באינטרסים האמיתיים של הנתבע. חוות הדעת העדיפה של בית המשפט גם בסוגיית עלות הפיקוח והעלויות הבלתי צפויות, שלטענת הנתבע אינן סבירות. עם זאת, חוות הדעת של בית המשפט המחייבת התקנת בור ניקוז בחצר ושינוי כיוון שער החצר אינה מתקבלת, שכן דרישות אלה אינן מבוססות על סטנדרטים כלשהם, וממילא אין הוכחה לחובת הנתבעת לבצען, וקיימים פתרונות חלופיים וזולים יותר. כולל מע"מ, עלות התיקונים הכוללת, לדברי מומחה בית המשפט, היא 74,213 שקל. בקשת התובעים לפיצוי עבור דיור חלופי במהלך התיקונים נדחית, אך אי הנוחות שנגרמה לתובעים נלקחת בחשבון בפסיקת 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש. יתר בקשות התובעים, לרבות החזר הוצאות ושכר טרחת עורך דין, נענות אף הן. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובעים סך של 79,213 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד חוות דעת המומחה וממועד פסק הדין, בהתאמה, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 11,700 ₪.