ע"ע 300245/97

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בין המערערים לבין רשות השידור באשר לטיבם של יחסי העבודה ביניהם, ובפרט האם הם נופלים במסגרת מעביד-עובד. המערערים, קבוצה של 97 אנשי מקצוע העובדים ברשות השידור, טענו כי יש להכיר בהם כשכירים ולא כקבלנים או משתתפים עצמאיים. המערערים, שהועסקו בעבר כ"משתתפים חופשיים", ביקשו להכיר בהם כעובדים כדי לקבל הטבות דומות לאלה של עובדים קבועים. בשנות ה-80 הובילה שביתה שיזמו המערערים את הרשות לחייב אותם להקים חברות כמתווכים להעסקה, מהלך שנועד לעקוף חובות העסקה ישירות. בית המשפט בחן האם חברות אלה הן רק ישויות "מעטפת" פורמליות המשמשות להקל על חוזי העסקה או נותני שירותים "אותנטיים" אמיתיים. בסופו של דבר צידד בית הדין הארצי לעבודה במערערים, וקבע כי רשות השידור פעלה בחוסר תום לב בכך שכפתה על אותם מבנים תאגידיים להתחמק מחובות עבודה. המערערים השתלבו בפועל בפעילות רשות השידור בתנאי עבודה דומים לאלה של עובדים ישירים. למרות כמה מקרים שבהם עבדו המערערים מחוץ לרשות או הקימו חברות שירות מתפקדות, הגיע בית המשפט למסקנה כי המערערים היו בעיקר עובדים ברשות השידור. פסק הדין מחייב בחינה מחודשת כדי לקבוע את מעמדו המדויק של כל מערער ואת זכויותיו האפשריות על פי דיני העבודה. כמו כן נפסקו למערערים הוצאות משפט, המדגישות את הכרת בית הדין בזכויותיהם התעסוקתיות.