סע"ש 25321-07-19

תקציר

התובעת, אשר סיפקה שירותי יחסי ציבור ודוברות למכללה הנתבעת במשך למעלה מ-18 שנה, טענה כי היא עובדת המכללה וכי יש להיות זכאית לזכויות ולהטבות בקשר זה. עם זאת, בית הדין מצא כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. מהראיות עולה כי התובעת עבדה בעיקר מהבית ומחוצה לו, תוך שימוש בציוד שלה. היא הועסקה על ידי המכללה על בסיס פרויקט, ולא הייתה דרישה ממנה לעבוד מספר קבוע של שעות או ימים. המכללה רק הפעילה פיקוח רופף על עבודתה, והתובעת לא עבדה אך ורק עבור המכללה, למרות שהייתה הלקוחה העיקרית שלה במשך שנים רבות. הסכמי הצדדים וכרטיס הביקור של התובעת התייחסו אליה כיועצת או יועצת, והמכללה דיווחה עליה לרשויות המס ולמוסד לביטוח לאומי ככזו. התובעת לא השתלבה בארגון המכללה אלא עבדה במעגל החיצוני של נותני השירות. זאת ועוד, התובעת לא הצליחה להוכיח כי תפקידה מחייב עבודה במשרה מלאה, ומבחני הפיקוח והכפיפות – מרכיבים חיוניים ביחסי עבודה – לא התקיימו. גם אם בית המשפט היה פוסק לטובת תביעת התובעת, היא לא הייתה זכאית לפיצוי כספי כלשהו. הפיצוי הקבלני שקיבל התובע היה גבוה מעלויות המעסיק לעובד בתפקיד דומה. התובעת לא הצליחה להוכיח כי היקף עבודתה תאם את זה של עובדת במשרה מלאה, והשוואת שכרה לשכר החלופי עולה כי המכללה כבר שילמה לה מעל ומעבר למה שהייתה מקבלת כשכירה. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לבא כוח הנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. לתובע הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.