עת"מ 247/10

תקציר

אישה שבבעלותה דוכן מתכת ברחוב בית לחם בירושלים מאז שנת 1958 עתרה נגד הודעת פיקוח מטעם עיריית ירושלים שהורתה לה לפנות את הדוכן בתוך שלושה ימים. בהודעה נטען כי הדוכן מפר חוק עזר האוסר על חסימות ברחובות. בעתירה נטען כי הדוכן לא הפריע להולכי רגל וכי מעמד הבעלות על הקרקע – פרטית או ציבורית – אינו ברור. היא גם טענה לחוסר עקביות בעירייה, שכן אביה שילם ארנונה עסקית ועירונית, ודרישת העירייה לפנות את הדוכן הייתה בלתי סבירה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הדוכן נופל להגדרת חוק העזר לחסימה ב"רחוב", הכולל כל שטח שלציבור יש גישה אליו או עובר בו, החל בין אם הקרקע הייתה בבעלות פרטית ובין אם בבעלות ציבורית. ההיסטוריה הארוכה של היציע במקום לא פטרה אותו מחוק העזר, שהתמקד במציאות הנוכחית. זאת ועוד, מיסוי הדוכן על ידי העירייה לא מנע ממנה לאכוף את חוק העזר, שכן לשני החוקים היו מטרות שונות. עוד קבע בית המשפט כי נימוקי העירייה להודעת הפינוי אינם בלתי רלוונטיים, והיעדר רישיון רוכל של העותר תומך בפינוי. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב בתשלום הוצאות העירייה.