סע"ש 43719-01-20

תקציר

פסק דין זה מתאר סכסוך בין עובד, שי אדרעי, לבין מעסיקיו לשעבר. שי תבע את הנתבעים, ביניהם החברה שהעסיקה אותו בתחילה, חברת האם שלה בבעלות חננאל מנת, וחננאל באופן אישי בגין הפרת חוזה העסקתו, אי תשלום שכר ואי קיום תנאים על פי ההסכמים והחוק. תקופת ההעסקה המדוברת משתרעת מאוקטובר 2017 ועד מרץ 2019, מועד התפטרותו של שי. פסק הדין מצדד במידה רבה בשי בנושא הפרשי השכר, ומאשר כי הוא חייב 28,200 ₪ עבור החודשים אוגוסט 2018 ומרץ 2019. בנוסף, בית המשפט פוסק לטובתו של שי בעניין הפרשות לקופת גמל, פיצויי פיטורים, ניכויים בתלוש קופת הפניקס, פדיון ימי מחלה, דמי הבראה, ימי חופשה ופיצויים לפי תיקון 24 לחוק הגנת השכר. הנתבעים חויבו לשלם לשי סך כולל של 62,189 ₪, לאחר שנוכו 30,917 ₪ בגין אי מתן תקופת הודעה מוקדמת לשי, החזר הוצאות דלק ואי החזרת טלפון. סכום זה ישולם בהפרשי הצמדה וריבית שנצברו מיום הגשת התביעה. כמו כן, בית המשפט פוסק לשי הוצאות משפט בסך 7,500 ₪. בקשתו של שי להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל על חננאל אחריות אישית לחובות החברות מתקבלת בחלקה. חננאל נמצא אחראי ביחד ולחוד עם הנתבעים 2 ו-3 לתשלומים ספציפיים הנוגעים לקופת הגמל, ניכויי תלושי קופת הנחושת וחלק מתשלומי הפיצויים. התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים בגין תשלומי שכר מופרזים, אי מתן הודעה מוקדמת ורכיבים נוספים נדחית ברובה. הנתבעים תבעו בתביעתם שכנגד סך 272,254 שקל, אך בית המשפט מוצא את ראיותיהם לא משכנעות לגבי היקף עבודתו הפרטית של שי וההונאה לכאורה שלו. בית המשפט אכן פוסק לטובת הנתבעים בעניין תקופת ההודעה המוקדמת, וקובע כי שי לא מסר את ההודעה הנדרשת בכתב. לפיכך, מנוכים 27,000 ₪ מהסכום המגיע לשי בגין תקופת ההודעה המוקדמת שלא שולמה. ככלל, פסק דין זה תומך במידה רבה בטענותיו של שי, ומוצא את הנתבעים אשמים בהפרת חוזה ובהפרות שונות של דיני העבודה. הנתבעים נדרשים לשלם לשי סכום כספי משמעותי, ואילו שי נדרש לפצות את הנתבעים בגין תקופת ההודעה המוקדמת שלא שולמה, הוצאות הדלק ועלות הטלפון שלא החזיר.