ת"א 6519-04-19

תקציר

פסק הדין דן בהרחבה בשלוש השאלות שהוצגו בראשית הדרך, תוך התמקדות במסגרת הנורמטיבית סביב זכויות חוזיות ותום לב. הנושא הראשון בוחן את גבולות העמידה על זכויות חוזיות, תוך הכרה בקושי להתערב בהתקשרויות חוזיות אך מבהיר כי הקפדה על לשון החוזה יכולה להיחשב כחוסר תום לב בנסיבות מסוימות, במיוחד ב"מקרים קשים" או במקרים של "התחכמות". פסק הדין מפנה למספר תקדימים משפטיים התומכים בקביעה זו. במעבר לנושא השני, פסק הדין בוחן האם התנהלות הנתבעים היוותה חוסר תום לב. נמצא כי התקשרותו של התובע הופסקה מכוח זכות חוזית שהקנה, ולפיכך לא הייתה הפרת חוזה. פסק הדין מציג חמש סיבות משכנעות מדוע אין לראות בפיטורים חוסר תום לב. אלה כוללים את אי השלמת השירותים על ידי התובעת במשך שני עשורים, אי עמידה בהוראות ההסכם, ניגוד עניינים מופגן, היעדר משא ומתן עם חברות שאינן רוטשטיין ושורה של טענות מקצועיות ואישיות כנגד התובעת. לפיכך, הפיטורים לא היו מופרכים או בלתי סבירים. לעניין השלישי, פסק הדין קובע מהו הסעד לו היה זכאי התובע אילו פעלו הנתבעים בחוסר תום לב. עם זאת, מאחר שנפסק כי הפיטורים נעשו בתום לב, סעיף זה דן בעיקר בעיתוי של כל תשלום פוטנציאלי, ומגיע למסקנה כי זכותו של התובע לגמול מלא טרם הבשילה. גם אם התובע היה מצליח בטענותיו, התשלום הפוטנציאלי המוקדם ביותר היה בשנת 2028, והתביעה לפיצוי כספי מיידי נדחית. לאור האמור, פסק הדין מחליט לדחות את תביעת התובע במלואה ומורה לו לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 60,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. סכום זה ישולם על ידי התובעת לנתבעים באופן מיידי, כאשר כל תשלום עתידי פוטנציאלי תלוי בהתקיימות התנאים המפורטים בהסכם שכר הטרחה.