בג"צ 539/23

תקציר

בית המשפט החליט כי העתירה שהוגשה למניעת הסגרתו של אדם תידחה. על פי סעיף 18 לחוק ההסגרה, לשר המשפטים יש סמכות להורות על הסגרתו של אדם שהסגרתו אושרה סופית. למרות שלשר שיקול דעת להימנע מהסגרתו של אדם, סמכות זו שמורה למקרים חריגים ויש להפעילה מטעמים מיוחדים וכבדי משקל. העותר לא הציג כל טיעון משכנע המצדיק את אי הסגרתם. הנסיבות שהציג העותר, כגון אופי העבירות, חומרת העונש הצפוי וחלוף הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, אינן מהוות נסיבות חריגות המצדיקות אי-הסגרה – כל אלה היו ידועות בעת בקשת ההסגרה ואינן מעוררות חששות הומניטריים חדשים. בית המשפט גם לא מצא כל הצדקה לטענות בדבר פגמים פרוצדורליים בהחלטת ההסגרה, לרבות עיתוי ההחלטה או היעדר שימוע בעל פה לעותר. זאת ועוד, זכותו של העותר להסדר טיעון לא נפגעה, וצו ההסגרה נחשב מבוסס והמשך להחלטות השיפוטיות שניתנו בתיק. משכך, העתירה נדחית, והבקשה לצו מניעה זמני נדחית.