ע"א 1643/01

תקציר

שני ערעורים אלה ושני ערעורים שכנגד, מקורם בפסק דין של בית המשפט המחוזי שהורה למערערים לשלם למערער שכנגד סכומי כסף שונים כפיצוי בגין פציעות שנגרמו לו בשתי תאונות דרכים נפרדות. התאונה הראשונה אירעה בדצמבר 1990, והשנייה באוגוסט 1992. בית המשפט המחוזי מינה מספר מומחים רפואיים על מנת להעריך את נכותו של המערער שכנגד ולקבוע את סכום הפיצויים הכולל המגיע לו, אשר הגיע לכ-1,267,000 ₪. בית המשפט אף התווה כיצד יש לחלק סכום זה בין שתי התאונות. כל הצדדים ערערו על היבטים בפסק הדין, בעיקר בנוגע לחישוב הנזקים וחלוקת האחריות בין התאונות. המערערים בתאונה הראשונה טענו כי לא היה צריך לחשב תחילה את סך הנזק ולאחר מכן לחלקו, ואילו המערערת שכנגד ביקשה סכומים נוספים בגין הפסדים שונים שלא פוצו. בג"ץ קיבל חלקית את הערעורים והערעורים שכנגד. השופטים הסכימו עם המערערים בתאונה הראשונה כי שיטת החישוב של כאב וסבל הייתה צריכה להיערך בנפרד לכל תאונה, והורו על חישוב מחדש. עוד קבע בית המשפט כי יש לייחס את הנכות הנוירולוגית כולה לתאונה השנייה, אשר חייבה חלוקה מחדש של מספר ראשי נזק. כמו כן, נפסק למערער שכנגד 80,000 ₪ נוספים בגין הפסדים שנגרמו לו במהלך שלוש השנים בהן היה צפוי לשרת בצה"ל, וכן פיצוי בגין אובדן השתכרות בתקופה שבין סיום המשפט בבית המשפט המחוזי לבין פסק הדין עצמו. לבסוף, בוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין ריבית בגין הפסדי השתכרות בעבר, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את הסכומים המדויקים בהם חייב כל אחד מהמערערים לאחר ביצוע תיקונים אלה. כל צד חויב לשלם למערער שכנגד סכומים משתנים בשכר טרחת עורך דין.