ע"פ 4777/17

תקציר

ערכאת הערעור קבעה כי אין עילה להתערב בעונש המאסר שנגזר על הנאשם על ידי בית משפט קמא. הכלל הוא שערכאת הערעור תתערב רק במקרים חריגים שבהם נפלה טעות משמעותית בגזר הדין או שהעונש עונשי יתר על המידה בהשוואה למקרים דומים. אופייה החמור והאכזרי של העבירה, שכללה מארב והכאה אלימה של קשיש, מצדיק את העונש שהוטל, העולה בקנה אחד עם עקרונות הגמול וההרתעה. בית המשפט מדגיש את חומרתן של עבירות מסוג זה, במיוחד כאשר הן מכוונות לאנשים פגיעים. מחלת הנפש של הנאשם, אף שהיא מוכרת, אינה מפחיתה מחומרת העבירה או מצדיקה עונש קל יותר בהיעדר הבנה לקויה. בית המשפט אינו מוצא כל טעות בהערכתו של בית משפט קמא בדבר היעדר תכנון נרחב או חלקו של הנאשם בעבירה. בנוסף, בית משפט קמא שקל די הצורך את נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות גילו ומצבו הבריאותי, והציב את גזר הדין בקצה התחתון של הקשת. ערכאת הערעור מצטרפת לגזר דינו של בית משפט קמא ומוצאת אותו לנכון, ואף נוטה להקלות. כמו כן, בית המשפט ממליץ כי הנאשם ימשיך לקבל את הטיפול הפסיכיאטרי הנדרש ולעקוב אחר התקדמותו. לפיכך, הערעור נדחה, תוך שמירה על פסק הדין המקורי.