ע"א 13065-07-13

תקציר

השאלה המרכזית במקרה דנן היא האם סעיף 9(א) לחוק תאונות דרכים גובר בנסיבות העניין על סעיף 9(ג) לאותו דין, או להיפך, המתייחס ליחסים שבין הצדדים המעורבים בתאונת דרכים מעורבת לבין זכותם לשיפוי. המערערים טוענים כי משמעות סעיף 9(ג) היא שסעיף 9 אינו חל כל עוד מדובר בתאונה שבה מעורבים מספר כלי רכב, שאז זכות ההשבה תהיה לפי סעיף 3(ב) לחוק תאונות דרכים, המחלק את האחריות שווה בשווה בין הנהגים. משכך, טוען המשיב כי לשונו של סעיף 9(ג) אינה ברורה, וכי על בית המשפט לפרשו כך שזכות השיבה בין נהגים בתאונה מעורבת מוגבלת רק לבעל הרכב. השופט קובי ורדי מסכים עם המשיב וממליץ לדחות את הערעור, שכן יש לתת עדיפות לתכלית העונשית של החוק. יתר על כן, קבלת פרשנותו של המערער תדרדר את מצבו של המשיב ללא סיבה עניינית. השופט ישעיהו שנלר מסכים עם התוצאה אך מוסיף כי בחינת פרשנותו המילולית של החוק תומכת בעמדת המערער. עם זאת, מאחר שהמחוקק קבע למי יש זכות שיבה, בית המשפט אינו שומע מהם טענות. מנגד, השופט חגי ברנר חולק עליו וסבור כי לשון החוק ברורה ותומכת בטענת המערער. הוא מתקשה לקבל כי המערער נושא במלוא הפיצוי בגין עזבון המנוח רק משום שביטל את מוניתו, ואילו המשיב, האשם המוחלט, אינו משלם דבר משום שלא ביטח את רכבו.