דב"ע נה/188 - 3

תקציר

מדובר בערעור על פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בנוגע לסכסוך שכר בין עובד שעבד בחברה כמאבטח לבין החברה עצמה. העובד עבד בחברה במשך ארבעה חודשים ופוטר על רקע מחלוקת על נסיבות פיטוריו. בית הדין האזורי לעבודה קבע כי העובד התפטר מרצונו וסירב לחזור לעבודה למרות מאמצי החברה, ולכן הוא אינו זכאי למלוא משכורתו בדצמבר, והחברה הייתה רשאית לנכות משכרו סכומים מסוימים על פי חוזה העבודה. ניכויים אלה כללו גמול לתקופת ההודעה המוקדמת ופיצוי מוסכם בגין הפרת חובתו לעבוד עד תום שנת הלימודים. העובד ערער על החלטה זו, ובית הדין לערעורים נתן רשות ערעור בסוגיית הניכוי מהתשלומים המגיעים לו. בית הדין שמע את הצדדים ובחן את הראיות שהוצגו בבית הדין האזורי, לרבות עדותו של עד חברה בנוגע לעלות קורס הכשרה לאבטחה, אשר נוכה משכרו של העובד. בית המשפט בחן גם את סבירות הניכויים שביצעה החברה ומצא כי במקרה זה הם היו סבירים, במיוחד לאור העובדה שהעובד הסכים להם בחוזה. עם זאת, בית המשפט מצא טעות בחישוב הפיצוי לתקופת ההודעה המוקדמת, שיש להתבסס על ממוצע של 18 ימי עבודה בחודש ולא על 30 יום כפי שקבע בית הדין האזורי. בסופו של דבר, בית הדין לערעורים קבע כי החברה עדיין רשאית לנכות סכום משמעותי משכרו של העובד, אך הפחית את סכום הפיצוי בגין תקופת ההודעה המוקדמת. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו בשני המקרים, בהתחשב בכך שהעובד זכה בערעור חלקי. הפיצוי הסופי שחב העובד לחברה נקבע על סך 2,470 ₪, ולאחר ניכוי הסכומים המגיעים לעובד, היתרה המגיעה עומדת על 107.40 ₪. סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, היה אמור להיות משולם מיום 1 בינואר 1993 ועד למועד התשלום המלא בפועל.