תע"א 7838/06

תקציר

התובעת, עובדת של חברת ההשקעות הנתבעת, תבעה עמלות שלא שולמו לה לכאורה על פי הסכם בעל פה. היא דרשה מהנתבעת לקבל עמלות מלקוחות שלטענתה הביאה למשרד. בית המשפט קיבל את טענתה כי עומדת לה זכות לקבל עמלות מלקוחות שגייסה, גם לאחר סיום ההתקשרות שלה עם הנתבעת. עם זאת, השופטת לא מצאה כל ראיה לכך שהנתבעת הסכימה לשלם לה דמי ניהול ללא הגבלת זמן. התובעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה בדבר היעלמות עמלות משני לקוחות, ומעשה מעילה לכאורה של עובד בכיר שהוביל לקוח אחד לסגת מעסקיה. עוד מצאה השופטת כי מכתב מעובד לשעבר של הנתבעת, ששימש את התובעת כראיה, נכתב במהלך משא ומתן לפשרה ולכן היה לו משקל מועט, אם כי ניתן להתחשב בתיאוריו העובדתיים. גם טענת התובעת בדבר עמלות שלא שולמו מהנפקות ראשוניות לציבור (IPO) לא צלחה, למעט מקרה אחד בו הנתבעת הודתה בחבות במכתב במהלך משא ומתן לפשרה. השופטת הורתה לנתבעת לתת דין וחשבון על עמלות ששולמו מלקוחות שגויסו על ידי התובעת לקופות גמל, שכן התובעת הוכיחה שהיא זכאית לפחות לחלק מהעמלות הללו. השופטת דחתה את תביעתה של התובעת לפיצויי פיטורים וכן קבעה כי ההלוואות הנטענות לה היו למעשה חלק משכרה. ההחלטה התקבלה לטובת התובע בחלקה, וכל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.