ת"א 42011-06-19

תקציר

התובע, מורה ועצמאי ברפואה טבעית וייעוץ תזונתי, תבע את שכנו, הנתבע, בגין לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, בעקבות אירוע שהתרחש לכאורה במהלך ישיבת ועד הבית המשותף שלהם. התובע טען כי הנתבע כינה אותו "נוכל רמאי, שקרן וגנב", ואמר כי הוא "חולה נפש" וזקוק לאשפוז. הנאשם הכחיש את הדברים הללו. השופט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו ומצא כי התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבע אמר את הדברים הנטענים במהלך הפגישה, שהתקיימה שבע שנים לפני הגשת התביעה. הראיה היחידה שהציג התובע הייתה עדותו שלו, אליה התייחס השופט בזהירות, והיא לא נתמכה בראיות או עדים חיצוניים כלשהם, למרות יכולתו של התובע לזמן את הנוכחים בישיבה להעיד. בנוסף, השופטת ציינה כי רצוי שתוגש תביעת לשון הרע בסמוך לאחר האירוע על מנת לתקן את הפגיעה בשמו הטוב של התובע. השיהוי הממושך של כמעט שבע שנים במקרה זה – ללא הסבר מניח את הדעת לכך – הצביע על כך שהנזק שנגרם לתובע, אם בכלל, היה מזערי. לפיכך, גם התביעה נדחתה בנימוקים אלה. בעקבות זאת, פסק השופט לטובת הנתבע והורה לתובע לשלם לנתבע את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין, בסך 6,000 ₪, בתוך 45 יום.