ע"א 44435-11-21

תקציר

המערערים ביקשו להציג ראיות נוספות בערעורם, אשר נדחה על ידי בית המשפט משום שחלקן היו ברשותם בעת המשפט המקורי וראיות אחרות לא היו רלוונטיות. הערעור ערער על קביעתו של בית משפט קמא כי ההסכמים בין המערערים למשיבים בוטלו כדין. ערכאת הערעור הסכימה עם פסק דינו של בית משפט קמא, ואישרה כי גביית דמי התיווך על ידי המערערים מרוכשים הפרה את ההסכם. פסק הדין התבסס על לשון ההסכמים, שאפיינה את המערערים כמתווכים. בית המשפט קיבל גם את טענת המשיבים כי קיים נוהג כללי בעסקי הנדל"ן לפיו מתווכים אינם גובים תשלום מרוכשים בפרויקטים של תמ"א 38, ויש לשלב נוהג זה בהסכמים. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי על המערערים, שפעלו כשלוחיהם של המשיבים, חלה חובה לגלות את כוונתם לגבות דמי תיווך מהרוכשים. הערעור נדחה, והמערערים חויבו בהוצאות המשיבים, לצד פסקי דין מינוריים נוספים בעניין הערבות.