ב"ל 12109-10-21

תקציר

קביעתו של בית הדין היא כי תביעת התובע להכרה בפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי על בסיס תיאוריית המיקרוטראומה נדחית. התביעה נכשלה משום שהתובע לא הצליח להביא ראיות מספיקות להוכחת טענותיו. עבודתה של התובעת כללה ישיבה ברכב, המתנה לשיחות ונסיעות קצרות של 3-5 דקות, שלא היוו בסיס עובדתי למיקרוטראומה. גם טענותיו בדבר הרמת משאות כבדים נמצאו בלתי אמינות ובלתי עקביות. עבודתה של התובעת כללה פעולות ותנועות שונות שלא בודדו או חזרו על עצמן לאורך פרק זמן מוגדר או בתדירות משוערת. זאת ועוד, עברו הרפואי של התובע הצביע על קיומן של בעיות בריאותיות קודמות, וטענותיו לא ביססו די הצורך קשר סיבתי בין עבודתו לבין הפגיעות הנטענות. מכיוון שמדובר בתביעת ביטוח לאומי, לא היה צו להוצאות, ולתובע יש זכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי תוך 30 יום מקבלתו.