עת"מ 58478-07-17

תקציר

העותרים הגישו תביעה נגד המשיבים, בטענה כי הסכם פשרה הקצה שלא כדין שטח ציבורי הסמוך לבנייתם למשיבה השלישית, וביקשו מבית המשפט לבטל את ההסכם בטענה שהוא פוגע בזכות השימוע שלהם. עוד נטען, כי המשיבים כשלו באכיפת עבירות בנייה בגין בנייה בלתי חוקית שהוקמה על ידי המשיב השלישי בשנת 2015. בית המשפט מצא כי העותרים לא גילו על הגשת תביעה אזרחית בעניין הסכם הפשרה, וכי היה שיהוי בלתי מוצדק בהגשת העתירה. בית המשפט דחה את טענות העותרים לגופן, בקובעו כי הסכם הפשרה לא הקצה קרקע ולא העניק זכויות כלשהן, אלא רק הסדיר את העתקת העמדה. ההסכם לא פגע בזכויות העותרים, והחלטת העירייה הייתה סבירה. באשר לאכיפת עבירות בנייה, מצא בית המשפט כי טענות העותרים חסרות שחר. העירייה השיבה לפניותיהם, ערכה ביקורות והחליטה שלא לפעול נגד הבנייה בשל קשיים ראייתיים בהוכחת מועד הבנייה. למרות שהעותרים הציגו ראיות משלהם, החלטת העירייה להסתמך על רישומים שלה הייתה סבירה. בית המשפט ציין עיכובים בהתנהלות כל הצדדים ומצא כי טענות העותרים בנוגע לבנייה מהוות מחלוקת פרטית. בנוסף, גרסת המשיבים לגבי לוח הזמנים של הבנייה לא הייתה עקבית. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת העירייה שלא לנקוט צעדים נגד הבנייה הייתה סבירה ודחה את העתירה מבלי להורות על הוצאות.