ע"א 9229/99

תקציר

המחלוקת נסובה סביב השאלה האם דמי שירות המתווספים לחשבון המסעדה צריכים להיחשב כחלק מתקבולי המסעדה, שהבעלים מחויבים לרשום בפנקסי החשבונות שלהם. פקיד השומה פסל את ספרי המסעדה משום שדמי השירות לא נרשמו, מה שהוביל את המסעדה לערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל את הערעור, תוך שהוא מצטט פסיקות קודמות לפיהן אין צורך לרשום דמי שירות ששולמו מרצון. פקיד השומה ערער על החלטה זו, וטען כי החיוב אינו וולונטרי שכן הוא מופיע כתוספת חובה של 10% בחשבון. בית המשפט העליון הסכים, וציין כי הלקוחות יבינו באופן סביר את החיוב כחובה למרות הסימון המודפס באנגלית של הצעת החוק הקובע אחרת. בית המשפט הדגיש כי החיוב אינו נפרד באמת מכספי המסעדה, שכן הוא שימש לתשלום שכר עובדים, ולכן יש לראות בו חלק מתקבולי המסעדה. יתר על כן, ההבחנה בין תשלומים וולונטריים לתשלומי חובה אינה הקריטריון היחיד לסיווג; מקרים אחרים עשויים לדרוש רישום אפילו עבור תשלומים מרצון. בית הדין הגיע למסקנה כי החלטת פקיד השומה לפסול את הספרים הייתה מוצדקת, למרות הצורך בפתרון חקיקתי שיבהיר את כללי הדיווח על דמי שירות והשפעתם על דפוסי ההעסקה. הערעור התקבל, והחלטת פקיד השומה לפסול את הספרים הוחזרה, תוך התייחסות לזמן שחלף ולחוסר הוודאות המשפטית בעת עריכת השומה. המסעדה נדרשה לכסות את הוצאות פקיד השומה.